החלטה בתיק רע"א 2243/04

           מהחלטת בית המשפט שעל הפירוק אשר ניתנה ביום 24.2.94 (כב' סגן הנשיא א' אסא ז"ל) עולה, כי לא היה צורך בצירופו של המשיב 1 (להלן - המשיב), שהיה בעל מניות ומנהל בחברה שבפירוק (להלן - החברה), להליכים שעניינם אישור שכר הטרחה של המבקש, אשר מונה כרואה החשבון של החברה (להלן - ההחלטה הראשונה). זאת משום שנדחתה בקשתו של המשיב לחייב את המפרקים הזמניים להעביר לידיו כל בקשה שיגישו לבית המשפט ואשר עלולה לחייב את קופת הפירוק בהוצאה כלשהי. כלומר, אינני מסכים לפרשנות שניתנה על ידי בית משפט קמא להחלטה הראשונה. בהתחשב, בין היתר, בכך שהמשיב לא השיג על ההחלטה הראשונה אלא מספר שנים לאחר שניתנה, אין הוא יכול לתקוף כיום את ההחלטה הראשונה, אף לא בעקיפין. כך, אף אם נניח כי מדובר בהחלטת ביניים, כגישתו של בית משפט קמא. לפיכך יש לקבוע, כי על אף שהמשיב לא היה צד להליכים אשר במסגרתם אושרו תשלומי שכר טרחה למבקש, עומדות ההחלטות שניתנו בהליכים אלו (להלן - החלטות האישור) על כנן. במלים אחרות, אין המשיב יכול לתקוף את החלטות האישור מן הטעם שלא צורף כצד להליכים (השוו ביטול מחובת הצדק של החלטה על פי צד אחד - תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). עם זאת, אין באמור לעיל כדי למנוע לחלוטין תקיפת החלטות של בית המשפט שעל הפירוק על ידי נושה או משתתף. כך למשל, ניתן להשיג על החלטה כאמור בטענה של תרמית או של קנוניה בין המפרק לבין בעל תפקיד אחר.

           מן האמור לעיל עולה, כי אין בהחלטה הראשונה כדי להוות מחסום בפני בקשתו של המשיב להחזר שכר טרחה ששולם למבקש, ובלבד שאין היא מבוססת על חובה, שלא הוכרה, להעביר לידיו עותק מכל בקשה שהגישו המפרקים, אלא על טענה ממין הטענות הנזכרות. הבקשה נדחית, איפוא. בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות.  

           ניתנה היום, כ"א באייר תשס"ד (12.5.04).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: